ארבע הערות על בג"ץ מתווה הגז (פורסם באתר "העוקץ", 28.3.2016 וכן כפוסט בפינה השבועית "כלכלה אנושית" בפייסבוק שחרית)

ארבע הערות על בג"ץ מתווה הגז (פורסם באתר "העוקץ", 28.3.2016 וכן כפוסט בפינה השבועית "כלכלה אנושית" בפייסבוק שחרית)

1. יש שופטים בירושלים.
למרות הלחץ האדיר של הממשלה, לרבות הופעה תקדימית של ראש ממשלה בפני השופטים; ולמרות השתדלנות העצומה של תאגידי הגז, לרבות פעילות לוביסטית של נשיא ארה"ב לשעבר (לטובת תאגיד שבמניותיו מחזיק גם מזכיר המדינה הנוכחי), פגישות רבות בארבע עיניים בין תשובה לנתניהו ותמיכה גורפת של כמעט כל העיתונות הישראלית – קיבלו שופטי בג"ץ את ההחלטה המשפטית היחידה האפשרית – ביטול "פסקת היציבות" המקנה למונופול הגז חסינות רגולטורית כמעט בלתי-מוגבלת בזמן. גם בית משפט מרוסן כמו בית המשפט הנוכחי – כפי שהוכיחו פסיקות רבות שלו בשנים האחרונות – לא יכול היה להתעלם ממושכלות היסוד הנלמדות בקורסים במשפט חוקתי (שנה א') ובמשפט מינהלי (שנה ב') – איסור כבילת שיקול דעתן של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת. לעיתים מסתבר שפורמליזם שיפוטי הוא לפעמים האקטיביזם הגדול ביותר.
2. משפט ושינוי חברתי.
הכתיבה הרבה אודות מידת יכולתו של בית המשפט לחולל שינוי חברתי מדגישה את הקשיים המבניים של בית משפט בהיותו נעדר חרב וארנק; את שאלת הלגיטימציה שיש לגוף לא נבחר לבטל חקיקה דמוקרטית; ואת ההטייה המובנית לטובת "השחקנים החוזרים" בעלי הממון והכוח. קיימת גם ביקורת על השימוש בכלים משפטיים בעת מאבקים חברתיים בטענה כי השימוש בשפה המשפטית מחייב לצמצם את מטרות המאבק החברתי ולוותר על הרדיקליות של סדר היום, ומסיט את תשומת הלב – ואת המשאבים המועטים – מאפשרויות יעילות יותר, חוץ־משפטיות, לקידום השינוי החברתי. הכל נכון, ובכל זאת, השימוש בבג"ץ במקרה הזה היה מושכל ונבון שכן הוא נעשה כחלק ממאבק חברתי וציבורי מתמשך, תוך הבנת ההקשר הפוליטי והכלכלי הרחב שלו, ונמנע מהישענות בלעדית על הכלי המשפטי. מצב דברים זה הפך את עורכי-הדין החברתיים לשותפים למאבק, במקום למובילים שלו.
3. משקל נגד לכוחו של ההון.
היבט שפחות מדובר בהקשר לכוחו ומעמדו של בית המשפט נוגע להגיון הפוליטי שכונן את מדינת הרווחה לאחר מלחמת העולם השנייה – ההנחה שכדי לרסן את ההון הפרטי, יש להציב מולו מוסדות ציבוריים בעלי משקל: איגודי העובדים, השירות הציבורי, האקדמיה, התקשורת החופשית, החברה האזרחית וגם – העצמאות השיפוטית. אין פלא שהמהפכה הניאו-ליברלית – גם בגרסתה הישראלית – עשתה כל שביכולתה כדי להחליש את המוסדות הללו באופן שחיזק מאוד את כוחות ההון. החלטת בג"ץ, לצד המאבק הציבורי הנחוש נגד המתווה, מהווים ביטוי חשוב לתגובת-הנגד הדמוקרטית כנגד השתלטות ההון על הפוליטיקה.
4. ניצחון המחאה החברתית.
למרות שהספידו אותה שוב ושוב וביטלו את הישגיה, המחאה החברתית עדיין עימנו. למעשה, ניתן לומר שהיא זכתה אתמול בהישגה הגדול ביותר מאז 2011. המאבק נגד מתווה הגז הדגים את השינוי הציבורי העצום שחוללה המחאה – ההבנה ששאלות כלכליות הן בראש ובראשונה שאלות פוליטיות ולכן עליהן להיות מוכרעות בזירה הציבורית ולא בידי "מומחים"; הנחישות והאמונה של עשרות פעילים שלמדו לעומק נושא סבוך ואפרורי, שלפני חמש שנים הדיווח עליו היה מופיע בשיפולי המדור הכלכלי, והצליחו לרתום למאבק עשרות אלפי אנשים שיצאו מדי שבוע לרחובות; הדרישה לשקיפות ולשיתוף הציבור בקבלת ההחלטות המשפיעות על גורלו חשפו את הדמוקרטיה במערומיה ואת האופן שבו היא משרתת מיעוט קטן של אוליגרכים; ובאופן כללי – ההפנמה שלא יהיה שינוי "מלמעלה" בלי דרישה עיקשת ונחושה שתבוא "מלמטה". בהקשר זה, אין ספק שהחלטת בג"ץ תתרום רבות להמשך השינוי התודעתי בקרב הציבור ולסדיקת מחסומי הייאוש והאדישות שהחלו עם פריצת המחאה. היא גם ממחישה פעם נוספת לפוליטיקאים את מרכזיותו של השיח החברתי-כלכלי ואת הדיבידנדים שניתן לגזור מאימוץ מתוחכם שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *