הון שחור? חפשו את תכנוני המס (ביחד עם תמי שניידר) (פורסם ב-The Marker ב-1.5.2012)

הון שחור? חפשו את תכנוני המס (ביחד עם תמי שניידר) (פורסם ב-The Marker ב-1.5.2012)

החלטת רשות המסים לגייס באחרונה 700 עובדים חדשים במטרה להיאבק בהון השחור בישראל היא החלטה נכונה. הרחבת בסיס משלמי המס באמצעות חיזוק מערך הגבייה והאכיפה היא יעד שיכול לתרום לקידומן של מטרות חברתיות חשובות.

נכונותו של משרד האוצר להתגייס סוף-סוף למימונו, היא ללא ספק הישג חשוב של אנשי רשות המסים. עם זאת, ראוי שאנשי הרשות לא ימקדו את מאמציהם רק בבעלי העסקים הזעירים. כמובן, ברור שאלה צריכים לשלם מס כחוק – זהו חלק מן האמנה החברתית בין אזרחי המדינה וביטוי חשוב לעיקרון השוויון בפני החוק.
עם זאת, אין לשכוח כי במשך העשורים האחרונים מדיניות המיסוי הובילה לחלוקת פירות הצמיחה בעיקר לטובת העשירון העליון, שלא לומר המאיון העליון – הפחתה מתמשכת של מסי החברות, העלאת המסים העקיפים, מיסוי נמוך על ההון והיעדר מיסוי ירושות.

מדיניות זו הובילה לגידול ניכר בתחולת העוני, להרחבת האי-שוויון, לפערי הכנסות מהגבוהים במערב ולשירותים ציבוריים מדולדלים. הקוסמטיקאית השכונתית, האינסטלטור, בעל המכולת – כולם מצליחים רק בקושי לצוף מעל המים, ורבים מהם יצאו להפגין בקיץ אחרון על זכותם לקיום בכבוד.

כפי שהוכיחה המחאה החברתית, למעמד הבינוני-נמוך בישראל נמאס מהמצב חסר התקווה הזה, שבו השכר הזעום (כמעט 75% מהשכירים מרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק) יוצא כמעט כולו על צריכה ואינו מאפשר לחסוך. במצב כזה הפיתוי שלא להוציא חשבונית הוא גדול.

מוטב שרשות המסים תמקד מאמצים במאבק בתכנוני מס אגרסיביים. אכן, קל ונוח יותר להילחם בשיפוצניק מאשר במנהל שמחזיק רואה חשבון צמוד. ואולם אסור לוותר בעניין זה: מחקר של המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים שהתפרסם במאי 2011 ושהוצג בפני ועדת טרכטנברג, הראה כי "פער המס" – הפער שבין המס הסטטוטורי המושת על התאגידים לבין המס שאותו הם משלמים בפועל – המיוחס לתאגידי ת"א 25 ב-2006-2009, הוא כ-3 מיליארד שקל בשנה.

פער זה, שנגדו נאבקות כיום גם ממשלות רבות במערב, נובע, בין השאר, משימוש שעושים התאגידים הגדולים בתכנוני מס אגרסיביים, דוגמת מקלטי מס או "מחירי העברה". ניתן רק לשער מהו "פער המס" של כלל החברות הציבוריות ושל החברות הפרטיות הגדולות במשק, וכמה מיליארדים יוכל גידול של אחוזים בודדים בגביית המסים מהם לתרום לקופה הציבורית.

המאבק בפרקטיקות בעייתיות אלה חייב להיעשות לא רק בכלים אכיפתיים, אלא גם בכלים חקיקתיים, למשל, באמצעות העדפה במכרזים של גופים בעלי מדיניות מס שקופה. בכל מקרה, אם רשות המסים תנחה את מפקחי המס החדשים להעמיד את תכנוני המס האגרסיביים בראש סדר היום, אולי הגשמת המטרה החברתית החשובה – הגדלת המקורות שבידי הממשלה – תושג ביתר קלות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *