#התמודדות (פייסבוק שחרית, יולי 2019)

#התמודדות (פייסבוק שחרית, יולי 2019)

ירידתה מהבמה של שלי יחימוביץ, פוליטיקאית ישרה וערכית, מעמיקה ולוחמת, היא בשורה רעה לדמוקרטיה בכלל ובפרט לכל מי שרואה בפוליטיקה את הכלי המרכזי והחיוני למאבק על דמותה של החברה. הבעיה אף מחריפה אם מצרפים לכך את פרישתן, הזמנית או לא, של פוליטיקאיות מובילות כדוגמת ציפי לבני, איילת שקד, זהבה גלאון, מירב מיכאלי ואורלי לוי-אבקסיס ואת מספרן ההולך ומתמעט של נשים בזירה הפוליטית. "נשים לא נועדו להנהיג" הורה לנו לאחרונה הרב אבינר בעוד שהגנרלים של כחול-לבן לא מצמצו לפני שהחליטו להציב שתי נשים בלבד בעשירייה הראשונה שלהם. הלחץ הגברי הכפול הזה – של אנשי הצבא ושל אנשי הדת – שחיבל תמיד במקומן של נשים במרחב הציבורי בישראל מתחיל לתת את אותותיו. כגבר, אני סבור שמדובר בתופעה מדאיגה במיוחד: מעבר לפגיעה המובהקת בשוויון ולעובדה שהדבר מציב את ישראל במקום מביך מאוד ביחס לעולם בהקשר זה, יש כאן גם טעות פטאלית – פוליטיקאיות הן על פי רוב יסודיות ומחוייבות יותר מאשר פוליטיקאים ויכולות הניהול והגישור שלהן טובות בהרבה. במילים אחרות, יותר נשים בפוליטיקה הן תנאי הכרחי, אם גם לא מספיק, לפוליטיקה של טוב משותף. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *