כלכלה אנושית – פוסט שבועי (פוסט שחרית, 16/5/2016, ביחד עם ד"ר ליה אטינגר)

כלכלה אנושית – פוסט שבועי (פוסט שחרית, 16/5/2016, ביחד עם ד"ר ליה אטינגר)

פרופ' דן יעקבסון מציע במאמרו שפורסם בעיתון TheMarker ("לצאת לפנסיה באמצע החיים", ) לאפשר לכל עובד/ת (ולא רק במקצועות ההוראה והאקדמיה) לצאת מדי עשור ל"שנת שבתון", וזאת כדי להתאים מחדש את מחזור החיים לעולם התעסוקה המשתנה במהירות מסחררת, ואשר מתאפיין יותר ויותר בריבוי קריירות ובצורך בהכשרה מגוונת ומתמשכת.
לדבריו, "חלוקה מחדש" זו של שנות הפרישה עשויה להביא תועלת הן ליחיד והן לחברה בכללותה.

זוהי הצעה חשובה ומבורכת שעולה בעיתוי מתאים לאור קריאת בג"ץ למחוקק לבחון מחדש את נושא גיל הפרישה. היא עשויה לאפשר "לחלק מחדש" גם את הפנאי שלנו לאורך כל חיינו המקצועיים, במקום לרכזו רק בשנות הפרישה. אך חשוב לזכור שפנסיה, וזיקנה בכלל, אינן רק בעיה אינדיבידואלית כי אם סוגיות חברתיות, כלכליות וערכיות שנותנות ביטוי לתפיסת הטוב והמשמעות שלנו כחברה.

עלינו לנסות ולדמיין מסגרת חברתית המאפשרת מגוון של פתרונות, שיותאמו הן לרצונותיהם של הזקנים והן ליכולותיה של החברה. מכאן שלא די בהתמקדות (החשובה) בהיבטים החברתיים-הכלכליים של הפנסיה – שראוי שתכלול, למשל, גם את הדיון בהענקת "שכר מחיה" המאפשר חיים של כבוד (אם תרצו – מעין משכורת בסיס לכל – מודל לפיו המדינה תשלם משכורת קבועה לכל אזרחיה (Basic Income)) למי שיצא לפנסיה, במקום קצבת הזקנה המצומקת – כי אם גם בחיזוק הקהילות והמשפחות. הקשר הבין-דורי והבנת התלות ההדדית בינינו אינם נוצרים בביטוח הלאומי, אלא במשפחה – הורים מגדלים ילדים, סבים עושים בייביסיטר לנכדים, צעירים זוכים לירושות, ילדים דואגים להוריהם המבוגרים.

לכן המשפחה – והקהילה שבתוכה היא פועלת – הן שחקניות מפתח בהבניית היחסים הבין-דוריים.
שילוב הזקנים בקהילה באמצעות כלים מגוונים – חינוכיים, תכנוניים, משפטיים – יאפשר להטמיע את הידע, החוויות, המסורות והעושר התרבותיים שצבר הדור הוותיק במסגרת החיים הקהילתיים היומיומיים.
אגב, אימוץ התובנה הזו, הרואה בזיקנה נכס המחזק את ההון החברתי ולא רק "נטל" כלכלי, היא בעלת הגיון כלכלי משל עצמה, שכן זקנים חיוניים ופעילים יותר יאפשרו צמצום בהוצאות הציבוריות על בריאות, סיעוד או דיור מוגן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *