משנים את העולם באמצעות השקעות אחראיות (התפרסם ב-The Marker, 16.10.17)

משנים את העולם באמצעות השקעות אחראיות (התפרסם ב-The Marker, 16.10.17)

הממונה על הביטוח, שוק ההון והחיסכון, דורית סלינגר, פירסמה בתחילת ספטמבר טיוטת הנחיה חשובה: על פי המוצע, משקיעים מוסדיים יוכפפו למדיניות "אמץ או גלה" ביחס לשאלה האם מדיניות ההשקעה שלהם כוללת התייחסות להשקעות אחראיות.

הצעד של סלינגר אינו בגדר גחמה, כפי שניתן היה אולי להתרשם מקריאת כתבתו של אסא ששון ב–TheMarker, ("מה חשוב יותר בחיסכון הפנסיוני — ערכים או תשואה?", 26.9). שורשיה של ההשקעה האחראית מצויים בקהילות נוצריות כמו הקווייקרים והמתודיסטים, שהטילו כבר במאה ה–18 מגבלות שונות על השקעה (למשל, השקעה בסחר עבדים או בעיסוקים "חוטאים" כמו אלכוהול וכלי נשק) משיקולים דתיים ומוסריים.

במחצית המאה ה–20 החל העידן המודרני של השקעה אחראית, עם הופעת התנועה לזכויות האזרח בארה"ב, שהובילה משקיעים לשקול שיקולים חברתיים כדוגמת שוויון גזעי ומגדרי. השקעה אחראית סייעה גם להצלחת הסנקציות הכלכליות נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, כאשר משקיעים מוסדיים שונים משכו השקעות ובהמשך אף נמנעו לגמרי מלהשקיע במדינה, ובכך הפעילו לחץ שהוביל בסופו של דבר לקץ האפרטהייד.

כיום יותר מ–60 טריליון דולר, המנוהלים באמצעות יותר מ–1,600 גופים פיננסיים שעליהם נמנים המשקיעים המוסדיים הגדולים בעולם, מושקעים באופן המביא בחשבון שיקולים חברתיים, סביבתיים ולעתים אף דתיים. בדומה לאחריות התאגידית שמבקשת לעצב מחדש את מניעי הפעילות העסקית, ההשקעה האחראית מבקשת לעצב מחדש את מניעי הפעולה הפיננסית, בעיקר בקרב משקיעים מוסדיים.

החשש המרכזי שמעלה ששון — פגיעה בתשואות בשל "השקעה במתנ"ס" — מגחיך את תחום ההשקעות האחראיות ובעיקר מתעלם מעובדות יסוד: מחקרים רבים הוכיחו, גם אם לא באופן מוחלט, שהשקעה אחראית אינה פוגעת בתשואות וכי במקרים רבים היא אפילו מנבאת תשואה גבוהה יותר. זה לא מפתיע, אגב: מי שמשקיע בחברה המתנהלת באופן שקוף ומודע לסיכונים הסביבתיים והחברתיים הניצבים בפניה, יהיה מוגן יותר מאשר מי שמושקע בחברה המתנהלת באופן לא־הגון.

חשבו למשל, על התספורות שפגעו בשנים האחרונות במי שהשקיע בחברות הציבוריות הישראליות שבשליטת הטייקונים, או על השמדת הערך שחוללה שערוריית הדיזל־גייט שבה היתה מעורבת חברת פולקסווגן. במלים אחרות, מנהל השקעות שאינו מביא בחשבון ביצועים של תאגידים, כדוגמת תפקוד הדירקטוריון, יחס לעובדים, סיכונים סביבתיים או חשד למעורבות בשוחד, מסכן את התשואה ארוכת הטווח של לקוחותיו.

שוק ההון, שמקצה משאבים לחברות, הוא כלי חשוב בהנעת תהליכים חברתיים חיוביים. מותר להניח כי לאורך זמן, רובנו נעדיף שילדינו יחיו בעולם שבו תאגידים יהיו עסוקים פחות בפעיליות חברתיות שליליות כזיהום מקורות מים או עבודת ילדים. השקעה אחראית — בדומה לצרכנות אחראית — היא אחד הביטויים ל"לחץ הנורמטיבי" המתרחב בעולם בשנים האחרונות.

זהו אחד התמריצים האפקטיביים לשינוי התנהלותם של תאגידים רבים, שמפנימים כי להתנהלות עסקית המטמיעה שיקולי חברה וסביבה יש גם ערך כלכלי — החל בדירוג סיכון אשראי נמוך יותר, דרך מוניטין המושכים עובדים מוכשרים וכלה בצמצום תחלופת עובדים. בהקשר זה, הניסיון מראה גם כי משקיעים מוסדיים הנוקטים אקטיביזם של בעלי מניות יכולים לדחוף את החברות להתנהגות אחראית יותר, בייחוד כשמדובר בהשקעות ארוכות טווח.

ההנחיה החדשה של סלינגר היא צעד ראשון, מדוד וזהיר, בכניסתה של ישראל לעולם ההשקעות האחראיות. היא אינה מחייבת את החברות לאמץ מדיניות ביחס להשקעה אחראית — אך שוט השקיפות מבקש לתמרץ אותן לפעול בכיוון זה. גישת "אמץ או גלה" שאומצה בתיקון 16 לחוק החברות אמנם לא נחשבת עד עתה להצלחה גדולה, אך מותר לקוות שהעניין הציבורי הגובר בהשקעות אחראיות יגרום לשינוי הנדרש בהתנהלות המשקיעים המוסדיים בישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *