על אנשים, תאגידים ומה שביניהם – האם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו צריך לחול על תאגידים? (הרצאה בכנס לכבוד פרישתו של נשיא ביהמ”ש העליון אהרן ברק, 20.6.2007)

על אנשים, תאגידים ומה שביניהם – האם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו צריך לחול על תאגידים? (הרצאה בכנס לכבוד פרישתו של נשיא ביהמ”ש העליון אהרן ברק, 20.6.2007)

הרצאתי עוסקת בפסק-דינו של הנשיא ברק בפרשת בג"ץ 4593/05 בנק המזרחי המאוחד נ' ראש הממשלה, שנסב על עתירה כנגד סעיף בחוק יישום תוכנית ההתנתקות. על-פי הסעיף נאסר על בנקים לגבות עמלה בגין פרעון מוקדם של משכנתה על בית מגורים שפונה עקב יישום התוכנית. לטענת הבנק, הסעיף פגע באופן לא-מידתי בזכותו החוקתית לקניין. באופן לא מפתיע, העתירה נדחתה ונקבע כי הפגיעה בזכויות הבנק היתה מידתית. עם זאת, פסק הדין עסק אגב אורחא בשאלה פרשנית רבת חשיבות שכמעט ולא נדונה בפסיקה עד אז: האם ההגדרה "אדם" בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מוגבלת לבן אדם בשר ודם, או שמא גם תאגידים זכאים לפריסת המטריה החוקתית עליהם? לדעת הנשיא ברק ושאר שופטי ההרכב – הנשיאה בייניש והשופט ג'ובראן – התשובה לשאלות אלו חיובית. אני אבקש לטעון כי זוהי קביעה בעייתית מאוד שמהווה, במובנים מסויימים, "מהפכת בנק המזרחי" נוספת, בזעיר אנפין. עמדת הנשיא ברק נסמכה על פרשנות תכליתית של חוק-היסוד, שנשענה על שלושה טעמים:
(א) טיעון הייצוג: מאחורי כל אישיות משפטית מסתתר, בסופו של דבר, בן-אדם. הוצאת התאגידים מתחום ההגנה החוקתית תיפגע קשות בבני האדם.
(ב) טיעון ההתאגדות: הזכות החוקתית להתאגד תתרוקן מכל תוכן ממשי, אם התאגיד שיקום לא ייהנה מזכויות חוקתיות.
(ג) טיעון הפרקטיקה הנוהגת: הפעילות באמצעות תאגידים היא אלמנטרית בעולמנו, ומניעת זכויות חוקתיות מהם תיפגע קשות במירקם החיים המודרניים.
הנשיא ברק מסייג אמנם את קביעתו ומציין שהיא חלה רק במקרה כאשר מהותה של הזכות החוקתית וטבעו של התאגיד, עולים בקנה אחד עם מסקנה זו, ושייתכנו מצבים שבהם היקף ההגנה הניתנת לתאגיד יהיה שונה מזו הניתנת לבן אדם. יחד עם זאת, ביחס לזכות הקניין, לא היו לנשיא ברק ספקות בדבר תחולתה על תאגידים.
נעיר רק בראשית הדברים כי הבעייתיות באשר לפריסת ההגנה החוקתית גם על תאגידים אף מוחרפת במקרה של חוק-יסוד: חופש העיסוק שמקנה את הזכות לחופש עיסוק "לכל אזרח או תושב של המדינה", להבדיל מאשר "לכל אדם".
הביקורת שלי מורכבת מכמה רבדים, אך המשותף לכולם הוא הטענה כי קיים הבדל מהותי בין בני-אדם לבין תאגידים, וכי לא ניתן לבחון את שאלת הענקתן של זכויות חוקתיות לתאגידים במנותק מהקשרים חברתיים והיסטוריים קונקרטיים.
1. ביקורת ההנמקות
הטיעון המרכזי, שעליו מבוססות, למעשה, שלוש ההנמקות הינו החשש מכך שאי-הענקתה של ההגנה החוקתית לתאגידים תפגע, בסופו של דבר, בבני האדם ה'מסתתרים' מאחוריהם. אני מבקש לערער הן על ההנחות העומדות בבסיס הפרשנות והן על מסקנותיה:
(א) נוסחה של פסקת המטרה של חוק היסוד ( "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין" ) מלמד שזכויות האדם, כשמן כן הן – זכויות של בני אנוש בשר ודם. לא ברור, איפוא, כיצד משרתת פרשנותו של הנשיא את תכליתו של חוק-היסוד. גם רציונל ההגנה על בני-האדם המסתתרים מאחורי התאגיד הוא בעייתי הן משום שכפי שפרופ' דן מאיר-כהן הראה בניסוי מחשבתי ידוע, יתכן מצב שבו לא יהיו כלל בני אדם מאחורי מסך ההתאגדות; והן משום שהמבנה התאגידי מהווה דווקא מסך לזכויות יתר של בני אדם שכן המתאגד נהנה מההגנות המשפטיות שבני-אדם בשר ודם אינם יכולים לקבלן – עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ועקרון האחריות המוגבלת. איש אינו טוען כי אין להעניק לתאגיד שום זכות. ברור כי תאגידים נהנים מזכויות שונות – הם רשאים, למשל, להתקשר בחוזים, להחזיק ברכוש ולהיות צדדים להליכים משפטיים בבתי משפט. אך הענקתן של זכויות חוקתיות לתאגידים היא כבר עניין אחר לגמרי, ביחוד לנוכח המגבלה המשפטית שהיא עשויה להטיל על חקיקה עתידית שתבקש לפגוע בזכויות אלו. תרצה הרשות המכוננת להעניק לתאגידים זכויות חוקתיות – כפי שנעשה בדרום אפריקה – תתכבד-נא ותעשה זאת באופן מפורש.
(ב) החשש מפני התאיינותה של זכות ההתאגדות בהעדרה של הגנה חוקתית על התאגיד מניח כי במצב כזה, בני-האדם ה'מסתתרים' מאחורי התאגיד יאבדו באופן אוטומטי את זכויותיהם החוקתיות. ואולם, מצב זה כלל אינו מתחייב. בדין הקנדי, למשל, קיימת הבחנה בין זכות היסוד של בני-האדם להתאגד ולפעול באמצעות הכלים התאגידיים, לבין עצם ההגנה על התאגיד שהיא תוצרה המשפטי של זכות זו.
(ג) לא ברור שקיים זיהוי בין התאגיד לבין הפרטים העומדים מאחוריו: חלוקת דיבידנד, למשל, פוגעת בלא ספק בקניינו של התאגיד, אך בעלי המניות עצמם עשויים להרוויח ממנה. לא ברור גם שהתאגיד עצמו הוא גוף בעל אינטרסים הומוגניים: האינטרסים של בעלי המניות אינם חופפים תמיד לאלו של עובדי החברה (למשל, במצב של הצעת רכש), וגם בקרב הקבוצות עצמן לא תמיד קיימת זהות אינטרסים (למשל, בין בעלי מניות הרוב לבין בעלי מניות המיעוט או בין עובדים למנהלים).
2. מעמדה של זכות הקניין וההשלכות החלוקתיות של פסק-הדין
זכות הקניין היא זכות שנויה במחלוקת בין שיטות משפט שונות, כפי שכותב הנשיא ברק. פריסת ההגנה החוקתית על תאגידים, ועוד באמצעים פרשניים, בהקשר של זכות שכזו, מחדדת עוד יותר את הקושי המוכר הנוגע לשאלת הלגיטימציה של פעולת ביהמ"ש כגוף שאינו נבחר. קשה, אגב, שלא להנגיד עמדה זו עם ידו הקפוצה, במקרים קודמים, של בית המשפט העליון בכל הנוגע להיקפן של הזכויות החברתיות המוגנות על-ידי חוק-היסוד. דוגמא בולטת לכך היא, כמובן, בג"ץ מחוייבות.
יתרה מזו: נהוג לראות במשפט החוקתי כלי להגנתם של מיעוטים וקבוצות חלשות. אלא שפסיקה המקנה לתאגידים זכויות חוקתיות הופכת אותו דווקא למכשיר נוסף הפועל לביצור כוחם – הרב ממילא – של גופים בעלי עוצמה כלכלית ופוליטית ניכרת (חשבו על כוחם של הבנקים, חברות הביטוח ותאגידי התרופות, למשל), שכן היא מהווה מחסום משמעותי בפני רגולציה ציבורית באמצעות הפרלמנט, הגוף הדמוקרטי הייצוגי.
הרחבת ההגנה החוקתית על תאגידים עלולה גם לחזק את הקשרים הבעייתיים שבין הון ושלטון. דוגמא לכך ניתן למצוא בפסיקת ביהמ"ש העליון האמריקאי בפרשת Belloti משנת 1978 שבה נפסל, בשם חופש הביטוי הפוליטי המוקנה לתאגידים, חוק שאסר על תאגידים לתרום כספים למטרות של שתדלנות פוליטית שאינה עוסקת בעסקיהם, במטרה לצמצם את השפעתם על ההליך הפוליטי.
3. גישה א-היסטורית נטולת הקשר פוליטי וחברתי:
3.1 התעלמות מאופיו הציבורי של התאגיד
ההתייחסות הערטילאית לזכויותיו החוקתיות של התאגיד מתעלמת מכך ששאלת היקף האחריות המשפטית והחברתית של התאגיד נגזרת, בראש ובראשונה, מן התפקיד שאותו נוהגת החברה לייחס לתאגידים בכלל, וזה משתנה עם השנים.
בעבר, על-פי התפיסה הליברלית הקלסית, היתה הבחנה חדה בין התחום הפרטי, שהוא המרחב המוגן של הפרט מפני המדינה רבת העוצמה, לבין התחום הציבורי. זהו אחד התפקידים החשובים של רעיון זכויות האדם. על-פי קו מחשבה זה, התאגיד הוא גוף פרטי, שזכאי להגנה מפני ידה הארוכה של המדינה. ברם, ההבחנה התורת-משפטית הקלסית בין פרטי לבין ציבורי, הולכת ומיטשטשת בשנים האחרונות, הן לנוכח הנטייה להרחיב, במסגרת דיני התאגידים, את החובות 'החברתיות' המוטלות על תאגידים, ובראשן חובת תום-הלב; והן לנוכח החלתן של נורמות 'ציבוריות' על גופים 'דו-מהותיים'. גם הצעתו – המהוססת – של פרופ' ברק עצמו להחיל על תאגידי התקשורת הפרטיים 'עקרונות-יסוד' של המשפט הציבורי [שכן "העיתון הפרטי שולט על האוויר הדרוש לנשימתה של הדמוקרטיה"] ממחישה זאת.
למעשה, הויכוח בעניין תפקידם החברתי של תאגידים ומידת הפיקוח הציבורי שראוי להטיל עליהם מלווה את הדיון המשפטי-דוקטרינרי בדיני התאגידים, עוד מימי הויכוח הקלסי בין ברלי ודוד בשנות ה-30. לצד הגישה הכלכלית-חוזית השולטת כיום בקרב מרבית המלומדים בדיני התאגידים, התפתחה גם גישה חברתית-קהילתנית, הרווחת בעיקר במשפט הקונטיננטלי, ואשר מתייחסת אל התאגיד כאל מוסד שהינו גם בעל אופי חברתי-ציבורי. גם ב"שטח", בקרב התאגידים הגדולים, מתחזק השיח אודות האחריות החברתית של תאגידים (CSR) והטמעת הפרקטיקות הנגזרות ממנו. גם אם פעילות זו מהווה רק תרגיל ביחסי ציבור, או ניסיון של התאגידים לסכל רגולציה ציבורית של פעילותם, הרי שהתמשכותה לאורך זמן עשויה לשנות את אופיו של התאגיד ואת הציפיות החברתיות ממנו, בניגוד לתפיסות הכלכליות הדומיננטיות כיום בדיני התאגידים. ככל שגדל התפקיד ה'ציבורי' והחברתי המתרחב שהתאגידים מקבלים בחברה, כך גוברת הדרישה ליתר אחריותיות (accountability) מצדם.
3.2 התעלמות מעליית כוחם של תאגידים בעידן הגלובליזציה
פריסת ההגנה החוקתית על תאגידים גם מתעלמת מעוצמתם הגדלה והולכת של תאגידים לנוכח תהליכי הגלובליזציה של העשורים האחרונים. גם תהליכי ההפרטה גרמו לכך שמספר גדל והולך של תאגידים ממלאים פונקציות שלטוניות שונות שהופרטו, חלקן בתחומים שנתפסו בעבר כנתונים באופן בלעדי בידי המדינה (בתי סוהר, תשתיות, רווחה…). באופן זה, פעילות התאגידים בעידן הגלובליזציה הופכת יותר ויותר לפעילות שהיא בעלת State-like-impact על חייהם של בני-האדם. ככל שמתחדדת ההקבלה בין המדינה לבין תאגידים, כך קטנה ההצדקה להקנות לתאגידים זכויות חוקתיות, שכידוע אינן מוקנות למדינות. יתרה מזו, כוח וסמכות מלווים כידוע גם באחריות, והעלייה בכוחם של תאגידים מעוררת ביתר שאת את שאלת החובות שיש להטיל עליהם, יותר מאשר את מהותן והיקפן של הזכויות שיש להקנות להם.
4. סיכום:
שאלת האחריותיות של תאגידים הינה אחת השאלות המרכזיות הניצבות כיום על סדר היום הציבורי במדינות המערב. התייחסות פורמליסטית אל מוסד התאגיד מתעלמת מעוצמתם הכלכלית והפוליטית של התאגידים בימינו. בחינת היחס אל התאגידים אך ורק במשקפיים של הפרטים העומדים מאחוריהם מסווה את היבטיו הייחודיים של התאגיד המודרני – אופק הזמן האינסופי של פעילותו; משאביו הכלכליים העצומים; והיותו בעל עמידות מבנית, לא-אנושית ביסודה, בפני לחצים רגשיים ומוסריים. מאפיינים אלו מעמיקים את הפוטנציאל שהתאגיד יפגע בזכויותיהם של בני-אדם שונים התלויים בו – כעובדים, כספקים, אך גם כצרכנים וכחברים בקהילה שעל אורחותיה משפיע התאגיד.
מצב-דברים זה מחייב גיבושם של כלים משפטיים מעודכנים ומגוונים:
– הרחבת ההתייחסות המורכבת יותר למושג הקניין – אחרי הכל, בית המשפט כבר הכיר בכך שקניין מטיל גם אחריות חברתית על בעליו – והחלתו גם על תאגידים, באופן שיטיל עליהם חובות כלפי הקהילה;
– המשך ה'חוקתיזציה' של המשפט הפרטי שתצמצם את הדיכוטומיה שעודנה קיימת בין המשפט הפרטי לבין המשפט הציבורי;
– העמקתה של התפיסה ה'חברתית' של דיני התאגידים, עדכון הגישה החוזית והחלפתה בתפיסות שיבליטו את אופיו המלאכותי של התאגיד.
מכלול הצעדים הללו – וצעדים חברתיים וכלכליים פרוגרסיביים נוספים אחרים – יהוו ביטוי נוסף להכרה שתפקיד המשפט – כמו גם הכלכלה או שאר מדעי האדם – הוא לשרת את החברה: מבנים משפטיים מופשטים או ראיפיקציה של זכויות אינם יכולים להוות תכליות העומדות בפני עצמן.

3 thoughts on “על אנשים, תאגידים ומה שביניהם – האם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו צריך לחול על תאגידים? (הרצאה בכנס לכבוד פרישתו של נשיא ביהמ”ש העליון אהרן ברק, 20.6.2007)

  1. עופר שלום
    אני חבר קבוץ מהזרם השיתופי.
    האם תוכל להאיר נקודות בסוגיה מהותית מבחינתי.
    תקציבי הצריכה שלנו מחולקים באופן שרירותי לפי תתי סעיפים ישנו תקציב אישי שכביכול משמש לצרכים שוטפים ותקציבי "חיסכון " שכל שנה מתווסף סכום כגון חשמל ,חו"ל ריהוט וכדומה.
    תקציבי האישי בחוב וכעת בתום שנים בהם חסכתי את תקציב חו"ל רוצים לקזזו מהחוב שנצבר בתקציב האישי .
    שאלתי האם אני לא משול לאדם שיש לו מספר חשבונות בבנק אחד במינוס ושני בחוב גם שם הבנק לא יכול להחליט על העברת כספים מהחשבון בפלוס לחשבון במינוס !
    אני חושב שאני ברור מעניין אותי מה זכויותי כחבר אגודה שיתופית חקלאית?
    תודה מראש על העזרא

  2. אנונימי כתב:
    17 בינואר, 2008 @ 10:53
    עופר שלום
    אני חבר קבוץ מהזרם השיתופי.
    האם תוכל להאיר נקודות בסוגיה מהותית מבחינתי.
    תקציבי הצריכה שלנו מחולקים באופן שרירותי לפי תתי סעיפים ישנו תקציב אישי שכביכול משמש לצרכים שוטפים ותקציבי “חיסכון ” שכל שנה מתווסף סכום כגון חשמל ,חו”ל ריהוט וכדומה.
    תקציבי האישי בחוב וכעת בתום שנים בהם חסכתי את תקציב חו”ל רוצים לקזזו מהחוב שנצבר בתקציב האישי .
    שאלתי האם אני לא משול לאדם שיש לו מספר חשבונות בבנק אחד במינוס ושני בחוב גם שם הבנק לא יכול להחליט על העברת כספים מהחשבון בפלוס לחשבון במינוס !
    אני חושב שאני ברור מעניין אותי מה זכויותי כחבר אגודה שיתופית חקלאית?
    תודה מראש על העזרא

  3. עופר שלום
    אני חבר קבוץ מהזרם השיתופי.
    האם תוכל להאיר נקודות בסוגיה מהותית מבחינתי.
    תקציבי הצריכה שלנו מחולקים באופן שרירותי לפי תתי סעיפים ישנו תקציב אישי שכביכול משמש לצרכים שוטפים ותקציבי “חיסכון ” שכל שנה מתווסף סכום כגון חשמל ,חו”ל ריהוט וכדומה.
    תקציבי האישי בחוב וכעת בתום שנים בהם חסכתי את תקציב חו”ל רוצים לקזזו מהחוב שנצבר בתקציב האישי .
    שאלתי האם אני לא משול לאדם שיש לו מספר חשבונות בבנק אחד במינוס ושני בחוב גם שם הבנק לא יכול להחליט על העברת כספים מהחשבון בפלוס לחשבון במינוס !
    אני חושב שאני ברור מעניין אותי מה זכויותי כחבר אגודה שיתופית חקלאית?
    תודה מראש על העזרא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *