ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

ברברה ארנרייך, העיתונאית-סופרת המוערכת ( 'כלכלה בגרוש' ) פרסמה לאחרונה מאמר מעניין שמזכיר לנו שוב מדוע ארה"ב היא באמת ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. מערכת הבריאות האמריקאית, שזכתה לאחרונה לטיפול ביקורתי במיוחד מצדו של מייקל מור בסרט הדוקומנטרי Sicko, עומדת שוב במרכז הויכוח הפוליטי לקראת הבחירות המתקרבות לנשיאות: הדמוקרטים תומכים בהרחבה של הכיסוי הרפואי הממלכתי, בעיקר לילדים, או, במילים אחרות – ב'ציבוריזציה' או 'הצברה' של הרפואה; ואילו הרפובליקאים מתנגדים לכך. הנשיא בוש אמר לאחרונה את הדברים המדהימים הבאים:

 

I strongly object to the government providing incentives for people to leave private medicine, private health care to the public sector. And I think it's wrong and I think it's a mistake. And therefore, I will resist Congress's attempt … to federalize medicine….In my judgment that would…lead to not better medicine, but worse medicine. It would lead to not more innovation, but less innovation.

כפי שכותבת ארנרייך באירוניה אופיינית, אם קיים תחום אחד שבו היוזמה הפרטית אינה פועלת, הרי זוהי מערכת הבריאות. חברות הביטוח הרפואי מנהלות עסק, ועל-כן מטרתן אינה להבריא חולים, אלא למקסם רווחים, מטרה שבה הם עומדים היטב. אך, כפי שארנרייך מספרת, הראש האמריקאי ממשיך להמציא פטנטים: אחד הרופאים הבולטים בקליפורניה הוא ד"ר Prem Reddy שהונו נאמד בכ-300 מיליון דולאר, ואשר מקורם בשמונה בתי חולים שבניהולו. השיטה שלו פשוטה מאוד: הוא ביטל את התקשרותם של בתי החולים שבבעלותו עם חברות הביטוח הרפואי, מה שמאפשר לו לגבות סכומי עתק על הטיפולים והניתוחים המבוצעים במסגרתם; בנוסף, בתי החולים שלו אינם מעניקים שירותים בלתי-רווחיים כמו כימותרפיה, חדרי לידה וטיפול בחולי-נפש. באחד המקרים הידועים לשמצה במיוחד, לא ניתן טיפול רפואי לתינוק בן 16 חודשים, בן להורים חסרי אמצעים, אשר סבל מכוויה.המוטו של ד"ר Reddy, כפי שמספר הלוס אנג'לס טיימס, הוא חד ובהיר:

 

 

Patients may simply deserve only the amount of care they can afford.

בקיצור, למרות התדרדרותה הנמשכת של מערכת הבריאות שלנו, עדיין יש לנו לאן לשאוף.

6 thoughts on “ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

  1. ראיתי את הסרט והיה מדהים. מצד שני זה העיר אותי עוד יותר לגבי התהליך שקורה בארץ ואיך המצב יכול להיראות בסופו.

  2. היה ניתן. אבל יוטיוב הסירו את הסרט מהאתר (למרות שבעיקרון מייקל מור אמר שאין לו בעיה שיורידו את הסרטים שלו).
    בקיצור אפשר להשיג אותו דרך הביטורנט.

  3. לאחרונה שמעתי שבגרמניה, מערכת הבריאות מחייבת רופאים שעובדים בסקטור הציבורי לא לעבוד באופן פרטי. בכך הם יוצרים מחויבות של הרופא למערכת הציבורית. יחד עם זאת שכרם של הרופאים במערכת הציבורית הגרמנית הוא גבוה מאד, ורופא יכול להתפרנס בכבוד מעבודה בסקטור הציבורי.
    הבעיה היא שבארץ, כנראה, אין לנו מספיק כסף לשלם לרופאים בסקטור הציבורי ולכן באופן טיבעי הטובים עוברים לסקטור הפרטי.

    עופר, כיצד לדעתך ניתן לפתור את הבעיה הזאת בישראל?

  4. חזרתי מחופשה…
    בארץ יש הרבה בעיות, ולדעתי, המסמך של מרכז אדוה מנתח אותן בבהירות. פטנט השר"פ, למשל, שבו נעשה שימוש פרטי בבתי החולים הציבוריים הוא דוגמה בולטת לחוליי המערכת. הקיצוצים המתמשכים בתקציב המערכת אף הם תורמים לכך. בכל אופן, לצד הפסקת הקיצוצים במערכת הבריאות והעלאה מדורגת של שכר הרופאים (שכר המתמחים הוא ממש נמוך יחסית לשעות העבודה המטורפות שלהם), יש, לדעתי, גם לחזק בקרב הסטודנטים לרפואה את האתוס של רפואה קהילתית וציבורית (שממה שאני יודע קיים בפקולטה בבאר-שבע; זה נכון, אגב, בעיניי גם ביחס למקצוע אחרים, כדוגמת עריכת דין). במקביל, יש להחזיר לקשר בין החולה לרופא את המימד האנושי ואת המחוייבות האישית. היום הרופא נאלץ להתמודד עם עשרות חולים מדי יום, ולא באמת יכול לראות אותם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *