הקפיטליזם לא ניצח (התפרסם ב”דה מארקר”, 5.11.07)

הקפיטליזם לא ניצח (התפרסם ב”דה מארקר”, 5.11.07)

גרסה מלאה לפני עריכה אידיאולוגית של "דה מארקר"
מאז ומתמיד ביקשה הכתיבה הכלכלית השמרנית לעשות נטורליזציה למצב הקיים או, במלים אחרות, לגרום לחלוקת העושר הקיימת בחברה להיראות טבעית. הניסיון להקנות לתפישות שבהן מחזיקים המעמדות השולטים מראית עין של הסכמה חברתית הוא – כפי שהראה באופן ידוע ההוגה האיטלקי אנטוניו גראמשי המאפיין המרכזי של החשיבה ההגמונית. על פי תפישה זו, המצוי הוא גם הרצוי או, לכל הפחות, האפשרות היחידה שניתן להעלות על הדעת.

מאמרו של איתן אבריאל "מה תהיה, אדון או משרת?" (19.10.07 ,TheMarker) מהווה דוגמה מצוינת לכתיבה זו. המאמר מתאר את הקיטוב המעמדי המתגבר, בישראל ובעולם, ובעיקר את היעלמותו ההדרגתית של מעמד הביניים לטובת מבנה חברתי הבנוי משכבה דקה של עשירים ( ה"אדונים" ) לעומת שאר האוכלוסייה ( ה"משרתים" ) המצויה, רובה ככולה, בקרבת קו העוני. הסוציולוג הגרמני אולריך בק מכנה את תהליך הקיטוב הזה "ברזיליזציה" של החברה.

לדברי אבריאל, בכך חוזר העולם למצב ה"טבעי" שלו: "למעט במחצית השנייה של המאה ה-20, זה בדיוק היה מצבו של המין האנושי לאורך ההיסטוריה. ברוב המדינות היו אצולה – ושאר האוכלוסייה". אכן, קרל מרקס ופרידריך אנגלס לא היו כותבים זאת טוב יותר.

אף שזו מגמה מטרידה, מציע לנו אבריאל להסתגל אליה, ומאמרו מסתיים בקביעה דרמטית: "בעוד עשרים שנה, כאשר הילדים שלנו יהפכו למבוגרים, הם יהיו שייכים לאחד משני מעמדות: מה יהיו הילדים שלכם?"

אלא שזה כ-150 שנה מתקיים במערב ניסיון להביא לחלוקה צודקת יותר של משאבי החברה. מאבק זה, לפוליטיזציה של החברה ושל חלוקת המשאבים, שאותו הובילו בעיקר איגודי עובדים ומפלגות פועלים, הוליד מספר הישגים משמעותיים, ובראשם ה"ניו דיל" בארה"ב וכינונה של מדינת הרווחה האירופית לאחר מלחמת העולם השנייה. מהלכי מפתח אלו הבהירו את תפקידה החשוב של המדינה המודרנית בהסדרת הפעילות הכלכלית ובצמצום הפערים החברתיים. מטרותיה של מדיניות זו היו השגת מידה הולכת וגדלה של צדק והגינות חברתיים, באמצעות צמצום פערים ושוויון הזדמנויות; וחיזוק הסולידאריות החברתית בין קבוצות ומעמדות חברתיים שונים. במובן זה, נשאה בחובה מדינת הרווחה פוטנציאל רדיקלי למדי לשינוי יחסי הכוח החברתיים, ואין זה מפתיע כי קמו לה מקטרגים לא מעטים מקרב מי שהתנגד לשינוי הסדר הכלכלי הקיים.

המשבר בו מצויה כיום מדיניות הרווחה בחלק ממדינות המערב נובע מסיבות שונות, ובמיוחד בשל תהליכי הגלובליזציה שמצמצמים את מרחב התמרון הכלכלי של מדינות. עם זאת, המחשבה כאילו מצב דברים זה מסמל את "קץ ההיסטוריה" ואת ניצחונו הסופי של הקפיטליזם מן הדגם החזירי ביותר אינה מחזיקה מים: מדינות סקנדינוויה – הדוגמה הבולטת ביותר ליישום הפוטנציאל הרדיקלי של מדינת הרווחה – מצויות זה שנים בצמרת הדירוג של האינדיקטורים הכלכליים הבולטים, ומדגימות כיצד שוויון חברתי ושגשוג כלכלי צועדים יד ביד; האורתודוקסיה הכלכלית – קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי וגם הבנק המרכזי השבדי המעניק את פרסי נובל לכלכלה – מבטאת בשנים האחרונות יותר ויותר הכרה במגבלות השוק; וההתגייסות הגלובלית למאבק בפליטת גזי החממה משקפת את ההבנה כי יש צורך ברגולציה חברתית וסביבתית של הפעילות הכלכלית. אכן, רק פעולה פוליטית יכולה לרסן את תאוות הרווחים ואת ה'החצנות' שהיא גורמת.
מאבק למען תיקון חברתי אמיתי אינו יכול לקבל את ההנחה שגורלם של בני אדם נחרץ עם לידתם; שחברה אנושית רשאית להתבסס על דגם פיאודלי של אדון ומשרת; שבעולם שבו קיימים מספיק מזון ומשאבים כדי להאכיל את כל תושביו ולחסל את העוני הגלובלי, עדיין ניתן לדבר על מחסור; ושקיימת הצדקה כלשהי לפערי השכר המטורפים המתקיימים כיום במדינות המערב.

לאחרונה יצא לאור הספר "חזקים על חלשים' המקבץ את מאמריו של העיתונאי אריה כספי ז"ל. באחד ממאמריו הידועים כתב כספי – שחסרונו בנוף הכתיבה של העיתונות הכלכלית בישראל מורגש יותר ויותר – את הדברים הנכוחים שלהלן:

"…תמיד יהיו בעלי כוח שיטו את מהלך העניינים לטובתם ויפתחו אידיאולוגיה שגם תצדיק את המבנה החברתי שישרת אותם. קשה לצפות מאנשים שבנו לעצמם עמדות כוח, או שיש בידם משאב של ידע וכישרון, שיוותרו לחלוטין על הרצון לנצל אותו להנאתם.

העיוותים שנובעים מכוחם של השליטים בחברות טוטליטריות אינם שונים מהעיוותים שיוצר השוק. קשה לרסן את הנטייה של כל חברה אנושית לאי-שוויון. אין משטר חברתי שיפטור אותנו מהצרה הזאת בהינף יד. זהו מאבק פוליטי יומיומי רצוף ואינסופי. נידונו לגלגל את האבן המתדרדרת של השוויון במעלה ההר ולשוב ולגלגל אותה עד קץ הימים."

One thought on “הקפיטליזם לא ניצח (התפרסם ב”דה מארקר”, 5.11.07)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *