מסכת לאחד במאי (קיבוץ תמוז, 1.5.2009)

מסכת לאחד במאי (קיבוץ תמוז, 1.5.2009)

שיר העבודה והמלאכה

מילים: חיים נחמן ביאליק

לחן: נחום נרדי

מי יצילנו מרעב?
ומי יאכילנו לחם רב?
ומי ישקנו כוס חלב,
ומי ישקנו כוס חלב?
למי תודה, למי ברכה?-
לעבודה ולמלאכה!

מי יתן לנו כסות בקור?
ומי בחושך יתן אור?
מי יעל מים מן הבור,
מי יעל מים מן הבור?
למי תודה, למי ברכה?
לעבודה ולמלאכה!

ומי נטע עצים בגן,
לפרי וצל, כל מין וזן,
ובשדות זרע דגן,
ובשדות זרע דגן?
למי תודה, למי ברכה?
לעבודה ולמלאכה!

מי הכין לנו פינת גג,
גדר לגן, לכרם סייג,
ומי טרח ומי דאג
לכבוד שבת, לכבוד החג?
למי תודה, למי ברכה?
לעבודה ולמלאכה!

על כן נעבוד, על כן נעמול
תמיד, בכל ימי החול.
כבד העול, נעים העול!
ובעת הפנאי נשיר בקול
שירי תודה, שירי ברכה
לעבודה ולמלאכה!

 

זו אני מדברת/ יודית שחר

שֵרוּת לָקוֹחוֹת שָׁלוֹם זוֹ אֲנִי מְדַבֶּרֶת
כֵּן, בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר,
מִצְטַעֶרֶת גְּבֶרֶת אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִמְתַּנְתְּ הַרְבֵּה בַּתּוֹר
לֹא, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַעֲבִיר לְאַחֲרַאי מִשְׁמֶרֶת,
גְּבֶרֶת, פֹּה הַשִּׁיטָה מְדַבֶּרֶת, אֲמָנָה, מָשׁוֹבִים עַל בִּצּוּעִים,
בּוֹנוּסִים לְמַשְׁאַבִּים אֱנוֹשִׁיִּים מִצְטַיְּנִים,
וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ מַשְׂכֹּרֶת שֶׁלֹּא גּוֹמֶרֶת לְכַסּוֹת
עַל שָׁרְשֵׁי הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת.
(גְּבֶרֶת, אַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת שֶׁהַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ בּוֹכֶה?)

זוֹ אֲנִי מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ
עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּימָמָה שִׁבְעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ
אֲנַחְנוּ כָּאן, אַמָּה לְאַמָּה מִתַּחַת לָאֲדָמָה
מִצֵּאתָ הַחַמָּה עַד לְצֵאת הַנְּשָׁמָה
בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אוֹפֶּן סְפֵּיס, מוּאָרוֹת נֵיאוֹן
לְלֹא חַלּוֹן, שֵׁרוּתִים בַּפִּנָּה וְאַחֲרָאִית שֶׁמַּאֲזִינָה
וְקוֹנֶסֶת כְּשֶׁאֲנִי אוֹנֶסֶת בְּצוּרָה לֹא מְנֻמֶּסֶת
אֶת חֲבִילַת הַשְּׁקָרִים הַשָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ,
גְּבֶרֶת, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת,
(הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ לֹא מַפְסִיק לִבְכּוֹת(
לְכָל אִישׁ יֵשׁ תַּג מְחִיר וְשֶׁקֶר מַזְהִיר שֶׁמֵּאִיר
אֶת דַּרְכּוֹ מִמָּרוֹם.
בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר?

 

"אבל אם טוב בעינייך, העלמה לואיזה", טענה סיסי, "אני כל כך טיפשה! […] כל היום בבית ספר אני עושה שגיאות. […] היום סיפר לנו מר מר מק-צ’וקמצ’יילד על השגשוג הכללי."

"הכלכלי, צריך להיות, כמדומתני", העירה לואיזה.

"אומנם כן. אבל האם אין זה אותו הדבר?" שאלה בחשש.

"מוטב שתאמרי כלכלי, כיוון שהוא אמר כך", השיבה לואיזה באיפוק היובשני שלה.

"השגשוג הכלכלי. והוא אמר, נניח שכיתה זו היא האומה. ואומה זו יש לה חמישים מליון כסף. האין אומה זו שרויה בשגשוג כלכלי? תלמידה מספר עשרים, האין אומה זו שרויה בשגשוג כלכלי? כלום אינך בת לאומה עשירה?"

"ומה ענית את?" שאלה לואיזה.

"העלמה לואיזה, אמרתי שאיני יודעת. שאינני יכולה לדעת אם אני בת לאומה עשירה או לא, כל עוד אינני יודעת בידי מי הכסף, ואם משהו ממנו שייך לי. אבל זו לא היתה תשובה ממין השאלה. לא תשובה לעניין", אמרה סיסי ומחתה את עיניה.

"עשית משגה חמור", העירה לואיזה.

"כן העלמה לואיזה. עכשיו אני יודעת זאת. ואז אמר מר מק-צ’וקמצ’יילד שינסה אותי  שנית. והוא שאל כך: כיתה זו היא כרך גדול, ובו מליון תושבים, ורק עשרים וחמישה מהם גוועים ברעב ברחובות במשך שנה אחת. מה דעתך על היחס הזה? ותשובתי הייתה – מפני שלא עלתה בדעתי טובה ממנה – שלדעתי אין זה מעלה ומוריד לגבי אלה שגוועים ברעב, אם מספרם של הנותרים מגיע למליון אחד, או למליון מליונים. וגם זה לא היה נכון" (צ'רלס דיקנס זמנים קשים).

 

ילד עם קוף / מאיר גולדברג

כַּלְכָּלַת הָעוֹלָם בְּעֵירֹם מִשְׁתַּזֶּפֶת

מֵרֹב עֲנִיִּים לֹא רוֹאִים אֶת הַחוֹף

בִּבְּרָזִילְיָה זְרִימַת שׁוּק הַהוֹן מְטַפְטֶפֶת

בְּסָאוֹ פָּאוּלוֹ מוֹפִיעַ יֶלֶד עִם קוֹף

בָּרְחוֹב, בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב

יֶלֶד עִם קוֹף

 

כַּלְכָּלַת הָעוֹלָם מַחְזִיקָה בַּמִּשְׁקֶפֶת

שִׂמְחַת עֲנִיִּים מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּתֹף

בִּנְיוּ דֶלְהִי חוֹלְקִים הַשָּׂרִים בַּתּוֹסֶפֶת

בִּסְרִי לַנְקָה מוֹפִיעַ יֶלֶד עִם קוֹף

עַל הַחוֹף מַמָּשׁ עַל הַחוֹף

יֶלֶד עִם קוֹף

 

יֶלֶד עִם קוֹף וְתֵבַת נְגִינָה

בְּקָרוֹב בְּכָל עִיר וּרְחוֹב וּשְׁכוּנָה

בְּכַמָּה תִּקְנֶה מַנְגִּינָה יְשָׁנָה מִיֶּלֶד עִם קוֹף?

 

כַּלְכָּלַת הָעוֹלָם בְּפַרְוָה מִתְקָרֶרֶת

מֵרֹב עֲנִיִּים הַכַּדּוּר מִתְקָרֵר

בְּמוֹסְקְבָה תִּקְרַת הַמִּסִּים מִתְקַלֶּפֶת

בְּקַמְצַ'טְקָה הַטִּיחַ כְּמוֹ שֶׁלֶג נוֹשֵׁר

וּבִדְרוֹם-מִזְרַח אַסְיָה תּוֹפֵר יֶלֶד עֶבֶד

בִּגְדֵי כַּדּוּרֶגֶל לְיֶלֶד אַחֵר

וּבַפַּעַר אֶפְשָׁר לְהַחְזִיק מְאַהֶבֶת

לִתְמֹךְ בָּהּ פִינַנְסִית כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר

וְלִבְלֹעַ אוֹתָהּ וְלִתְפֹּס בְּמָתְנֶיהָ

לִנְשֹׁךְ צַוָּארָהּ יְרֵכֶיהָ לִטְרֹף

וְאוֹתָהּ לְהָמִיר כְּמוֹ שַׁעַר מַטְבֵּעַ

כְּמוֹ אִישׁ עֲסָקִים, כְּמוֹ יֶלֶד, כְּמוֹ קוֹף

בְּלִי לַחְשֹׁב, מַמָּשׁ בְּלִי לַחְשֹׁב, כְּמוֹ יֶלֶד עִם קוֹף

 

כַּלְכָּלַת הָעוֹלָם בָּעוֹלָם מְטַיֶּלֶת

וּבְנֵי עֲנִיִּים מְכִינִים לָהּ אֶגְרוֹף

בִּירוּשָׁלַיִם חֲצִי מֶמְשָׁלָה מִתְבַּטֶּלֶת

בִּיְרוּחָם מוֹפִיעַ יֶלֶד עִם קוֹף

בָּרְחוֹב, בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב, יֶלֶד עִם קוֹף

 

יֶלֶד עִם קוֹף וְתֵבַת נְגִינָה

הַמַּבָּט, הַמַּבָּט הוּא מַכַּת מְדִינָה

בְּכָל מְדִינָה וּרְחוֹב וּשְׁכוּנָה

בְּקָרוֹב, יֶלֶד עִם קוֹף. 

 

"[…] ומה אם נתחיל ליישם את הזכות שמעולם לא הוכרז עליה, הזכות לחלום? מה אם נהזה לרגע? בואו ננעץ את העיניים במה שמעבר לחרפה כדי לשער עולם אפשרי אחר: האוויר יהיה צח מכל רעל שמקורו לא בפחדים האנושיים ובתשוקות האנושיות; ברחובות, כלבים ידרסו מכוניות; המכוניות לא ינהגו באדם, המחשבים לא יתכנתו אותו, הקניונים לא יקנו אותו, והטלוויזיה לא תצפה בו; הטלוויזיה תחדל להיות בת הבית החשובה ביותר, והיחס אליה יהיה כמו למגהץ או למכונת כביסה; אנשים יעבדו כדי לחיות במקום שיחיו כדי לעבוד; בחוק הפלילי ייכלל פשע הטמטום, פשעם של החיים כדי לרכוש או להרוויח במקום לחיות כדי לחיות ותו לא, כפי שציפור מזמרת בלי לדעת שהיא מזמרת וכפי שילד משחק בלי לדעת שהוא משחק; בשום מדינה לא ייכלאו נערים שיסרבו לשרת בצבא, לכל היותר ייכלאו מי שירצו לשרת בו; הכלכלנים לא יקראו רמת חיים לרמת הצריכה ואיכות חיים לכמות החפצים; הטבחים לא יאמינו שהסרטנים אוהבים להתבשל חיים במים רותחים; ההיסטוריונים לא יאמינו שיש ארצות שאוהבות להיות כבושות; הפוליטיקאים לא יאמינו שהעניים אוהבים לאכול הבטחות; הטקסיות תחדל להאמין שהיא תכונה טובה, ואיש לא ייקח ברצינות את מי שאינו מסוגל לצחוק לעצמו; המוות והכסף יאבדו את כוחם המאגי, המיתה וההצלחה לא יהפכו נוכל לאביר; איש לא ייחשב גיבור או שוטה כיוון שיעשה מה שנכון לעשות במקום מה שכדאי לעשות; העולם לא יילחם עוד בעניים אלא בעוני, והתעשייה הצבאית תיאלץ להכריז על פשיטת רגל; האוכל לא יהיה סחורה, והתקשורת לא תהיה עסק, כי אוכל ותקשורת הם זכויות אנוש; איש לא ימות מרעב, כי איש לא ימות מקלקול קיבה; לא יתייחסו לילדי רחוב כמו לזבל, כי לא יהיו ילדי רחוב; לא יתייחסו לילדי עשירים כמו לכסף, כי לא יהיו ילדי עשירים; החינוך לא יהיה פריווילגיה של מי שיכולים לשלם תמורתו; המשטרה לא תהיה קללה בפי מי שאינם יכולים לשחד אותה; הצדק והחופש, תאומים סיאמיים שנידונו לחיות בנפרד, יתחברו שוב זה לזה, צמודים גב אל גב […] הכנסייה תוסיף עוד דיבר שאלוהים שכח: "אהב את הטבע, אתה חלק ממנו"; מדבריות העולם יתייערו וכמותם גם מדבריות הנפש; […] נהיה בני ארצם ובני זמנם של כל מי שירצו בצדק ויחפצו ביופי, היינו הך איפה נולדו ומתי חיו, שום חשיבות לא תהיה עוד לגבולות המפות ולגבולות הזמן; השלמות תוסיף להיות ייחודם המשמים של האלים, אבל בעולם הדפוק הזה אנחנו נחיה כל לילה כאילו הוא האחרון וכל יום כאילו הוא הראשון."

("הזכות להזות"/ אדוארדו גלאנו, תרגם מספרדית: רמי סערי)

 

יהי הכל

מילים: ברטולד ברכט
לחן: שלמה גרוניך
גירסה עברית: נתן זך

יהי הכל
שייך לכל שיוכל
להטיב עימו
שיוכל להטיב עימו

הילד לאישה האימהית
למען יגדל
העגלה לעגלון הטוב
למען ינהג בה היטב
והאדמה, למשקים אותה מים
למען תתן פריה בעיתו

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *