#2020 (פייסבוק שחרית, ינואר 2020)

#2020 (פייסבוק שחרית, ינואר 2020)

שנה חדשה, בוודאי עשור חדש, הם הזדמנות מתאימה להבעת תקווה לשינוי. על רקע עריכתה של מערכת בחירות שלישית בתוך פחות משנה, נראה כאילו הציפיה לשידוד מערכות בזירה הפוליטית היא נאיבית וחסרת תקנה. And yet. השינויים המהירים המתחוללים בחברה הישראלית, לא אחת מתחת לרדאר הפוליטי, הם מרתקים: המאבק העיקש, עליו הצביע לאחרונה יאיר אטינגר, בין שמרנים לפלורליסטים, ובראשו המאבק סביב מקומו של הפמיניזם הדתי, משנהאת פניה ואת צביונה של הציונות הדתית, האליטה הישראלית העולה; הופעתו של מעמד ביניים חרדי שגדל והולך מייצרת אט-אט קבוצה פוליטית בעלת אינטרסים נפרדים מאלו של מעמד העסקנים שמנהל את הפוליטיקה החרדית מאז ומעולם, ובצירוף הופעתו האיטית אך המתמשכת של הפמיניזם החרדי, ניתן לצפות שגם כאן המציאות החברתית תבוא בסופו של דבר לידי ביטוי במפה הפוליטית; וכמובן, השינויים המהירים בקרב ערביי ישראל שבאים לידי ביטוי ברצון גובר להשתלבות חברתית, כלכלית ופוליטית. רצון זה, בתורו, מקרין יותר ויותר על אופן התנהלותם של הפוליטיקאים הערבים, כפי שניתן היה לראות לאחר הבחירות בספטמבר, עם נכונותה של מרבית הרשימה המשותפת להכנס למשחק הפוליטי ולהמליץ לנשיא על בני גנץ. אם מוסיפים לכל אלה הסכמה רחבה, חוצת מפלגות, שניתן למצוא בסקרים בעד הגברת מחוייבותה הכלכלית של המדינה לאזרחיה בתחומי הבריאות, הרווחה וצמצום הפערים, ניתן להסיק – ולכל הפחות לקוות – שלא ירחק היום שבו המפה הפוליטית תשקף בצורה טובה הרבה יותר את זרמי העומק החברתיים הללו. כאשר זה יקרה, קל יהיה יותר לקדם פוליטיקה של טוב משותף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *