חברה, גליון 30

חברה, גליון 30

www.mof.gov.il – "צריך עכביש", אמרה העורכת. צודקת. אבל על מה נכתוב הפעם? הרי האתרים החברתיים נסרקו ונסקרו כמעט עד האחרון שבהם. פשפוש בניירותיי הממוחשבים גילה, למרבה ההפתעה, שהמדור טרם שילח את קוריו הארוכים לאתרו של משרד האוצר. אין ספק, מחדל אמיתי. והלא מדובר בספינת הדגל, חוד החנית ממש, של הניאו-ליברליזם הישראלי. ננסה, איפוא, לתקן את החסר. ייאמר מיד: מדובר באתר מעולה. עשיר בנתונים מעודכנים, במצגות משוכללות ובמגוון גדול של מידע שימושי לאזרח – החל מהשוואת קופות גמל וביטוחי חובה, דרך פירוט היקפי התמיכות הממשלתיות בעמותות וכלה במאגר הקבלנים הממשלתי, ואפילו, לא תאמינו, מדור ללמידה עצמית על רשת האינטרנט. ניתן גם להוריד ממנו טפסים ממשלתיים נחוצים. אלא שבפרפראזה על שירם האלמותי של נושאי המגבעת ז"ל – אתר משרד האוצר הוא, בראש ובראשונה, טקסט פוליטי. זהו טקסט פוליטי בשל השפה האורווליאנית המאפיינת אותו – חוקי ההסדרים הדרקוניים נועדו תמיד "להבריא" את כלכלת ישראל, הפירוטכניקה של מצגות הפאוור-פוינט נועדה לשכנע את השרים שעל אף מימדי העוני, העושר מחלחל ופירות הצמיחה מתחלקים בין כל שכבות האוכלוסיה. זהו טקסט פוליטי בשל הקישורים לשופרים המובילים של מה שמכונה בספרות "המעמד הקפיטליסטי הטרנס-לאומי" – קרן המטבע הבינלאומי והבנק העולמי, האקונומיסט והוול-סטריט ג'ורנל, גולדמן סאקס ומריל לינץ', ושאר נציגי "המחשבה האחידה" הניאו-ליברלית – שהם קבוצת ההתייחסות האמיתית של אנשי המשרד. זהו טקסט פוליטי משום שהמגוון העצום של הנושאים שנדונים באתר – החל מתכנית ויסקונסין, דרך אופן העסקתם של מהגרי העבודה וכלה בשינויים במבנה משק החשמל – מלמדים על העוצמה הרבה של המשרד, ובעיקר על הריכוזיות הגדולה המאפיינת את אופן קבלת ההחלטות הכלכליות בישראל. לבסוף, זהו טקסט פוליטי גם בשל מי שמודר ממנו – נפגעי המדיניות הכלכלית שהמשרד מוביל (אין קישורים לאתרי המוסד לביטוח לאומי או מרכז אדוה, למקרה שתהיתם). על הכל כבר קראתם ב"חברה", אך אין כמו מראה עיניים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *