כמו באמריקה [2] ?

כמו באמריקה [2] ?

ובכן, דאבליו ניצח.
השאלה הבלתי-נמנעת – האם זה טוב ליהודים – אכן עלתה מיד לסדר היום ודווח אף על פרצי שמחה מכיוון לשכת ראש הממשלה. הדיווח העיתונאי אצלנו התמקד כצפוי בשאלות המדיניות-בטחוניות – פלסטין או איראן. אדם קרוב אצל עצמו, כמובן, אך במקרה זה, נקודת העיוורון – היעדרו של דיון בהשלכות החברתיות-כלכליות של הבחירות בארה"ב – בולטת במיוחד: בשיח הציבורי בישראל, השאלות הכלכליות נתפסות כ"מקצועיות" והדיון בהן רווי באכסיומות כלליות אודות משק חופשי וצדק חברתי [למי שזוכר את הג'ינגל הבלתי-נשכח של הליכוד], גלובליזציה ואמריקניזציה. זה חבל, שכן הויכוח הכלכלי היה נוכח בבחירות הללו – תכניתו של קרי להרחיב את היקפו של ביטוח הבריאות, תכניתו של בוש להפריט את מערכת הביטוח הלאומי או שאלת "בריחת" המשרות אל מעבר לים בעקבות תהליכי הגלובליזציה. הצגה מעמיקה יותר של סוגיות אלו תסייע לחדד ולהבין טוב יותר תהליכים המתחוללים גם אצלנו, בייחוד אם מביאים בחשבון שרעיונות ומודלים שמוצאם בארצות הברית מיובאים לכאן באופן שיטתי (וע"ע רק בשנים האחרונות – תכנית ויסקונסין או הפרטת בתי הסוהר). גם תכניות קיצוץ המיסים של בוש – מדיניות "ניבור הוד" שלו (רובין הוד במהופך) שלוקחת מהעניים ונותנת לעשירים – היא המצע הרעיוני שעליו מוגשות לנו השכם וערב תכניותיו של ביבי להקל בנטל המס, למרות שהוא נמוך מאשר במרבית המדינות המתועשות.

מאמר אחד בכל זאת עסק בהשלכות הכלכליות של נצחון בוש. בין התובנות השונות, הסתמיות משהו, של המומחים שרואיינו, ראוי להביא בכל זאת שתיים. וכך קובע פרופ' רפאל בר-אל מאוניברסיטת בן-גוריון:

"לגבי קרי, אני משוכנע שאם הוא היה נבחר, הוא היה מחמיר את המצב הכלכלי עוד יותר מבוש. קרי הבטיח לבוחרים שלו רפורמות חברתיות בכיוון של סגירת פערים: הוא הבטיח להעלות את שכר המינימום, כמו שקלינטון עשה, ולהנהיג ביטוח בריאות ממלכתי. אני לא יודע אם הוא התכוון לקיים את הבטחותיו, אבל אני בטוח שרפורמות כאלה רק היו מגדילות את הגירעון הכפול ומגבירות את חוסר האיזון וחוסר היציבות הכלכלית. בוש, לעומת זאת, לא יעלה על דעתו רפורמות חברתיות…"

ואילו האנליסט גלעד שמעוני מתמצת את כל התורה על רגל אחת:

"בוש נתפש כאחד שהעסקי יקר לליבו, משהו כמו נתניהו אצלנו. מרבית החוקים שבוש יזם נתפשים כרעים לציבור הרחב וטובים לסקטור העסקי, ואילו הדמוקרטים נתפשים כטובים לציבור ורעים לעסקים. ברור שהשווקים מגיבים בחיוב להיבחרו של בוש."

אתה הבנת את זה, ברוך? האפשרות שניהול מדיניות כלכלית אנושית והומנית יכולה לסייע בדרך כלשהי בשיפור המצב החברתי, ובכך לתרום גם לשיפור המצב הכלכלי, איננה אופציה קיימת בשיח הכלכלנים המונטריסטי המקדש את הגרעון. העלאת שכר המינימום והנהגת ביטוח בריאות ממלכתי מחמירות את המצב הכלכלי. במצב דברים כזה, הגיוני לתמוך באופן מוצהר במדיניות שהיא "רעה לציבור הרחב". הלא כן?

כאן ושם – מי שטוב לסקטור העסקי הוא "טוב" ומי שטוב לכל השאר הוא "רע". כמו שאמר פעם ראש ממשלה בישראל – אולי צריך להחליף את המומחים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *