תשובות טובות לסיסמאות נבובות – חלק ג’

תשובות טובות לסיסמאות נבובות – חלק ג’

כל הפוליטיקאים מושחתים, וכך גם מפלגת העבודה.

הלוך המחשבה המקופל במנטרה של נהגי המוניות שהולכת ותופסת אחיזה במקומותינו – "כולם מושחתים" – מושחת ומשחית כשלעצמו. יש בו משום ביטול מוחלט של כל שיפוט, הוא מייצר ייאוש ופאסיביות, ומרחיק אנשים ישרים וראויים מכניסה לפוליטיקה. האם ניתן לטעון ברצינות שמי שהורשע בדינו (עומרי שרון, נעמי בלומנטל) מושחת באותה מידה כמו מי שכלל לא הוגש נגדו כתב אישום??
לגבי עמיר פרץ, כדאי לציין עובדה אחת – מדו"ח שפרסם לאחרונה מבקר המדינה בנושא התרומות בפריימריס, התברר שפרץ קיבל את הסכום הנמוך ביותר – 285 אלף שקל. הוא מבין שמבחינה דמוקרטית, עדיף שמיליון איש יתרמו לך שקל, מאשר שאיש אחד (סיריל קרן? דני אברמס? מרטין שלאף? אריה גנגר? רון לאודר? או שמא ארקדי גיידמאק?) יתרום לך מיליון. גם הסקרים מצביעים על כך שהציבור סובר שמפלגת העבודה היא הרשימה הנקייה ביותר מבחינת טוהר המידות.

המשק היה על סף קריסה כלכלית, ולכן מדיניות הקיצוצים היתה מוצדקת. כשאין לי כסף אני לא ממשיך לבזבז כי בסוף הבנק יחסום לי את החשבון. הוא הדין לגבי הממשלה.

המדיניות הכלכלית של ביבי ושל אולמרט היתה כרוכה בקיצוצים אינספור בתקציבי החינוך (16 קיצוצים בתקופת לבנת!) והרווחה והבריאות. כשמקצצים תקציבים, הצרכים לא נעלמים: עדיין צריך ללמוד, עדיין צריך תרופות. לכן מה שקורה הוא שחינוך ובריאות הופכים לסחורה בשוק – מי שיש לו כסף קונה אותם, מי שאין לו נשאר מאחור (אם הוא נשאר בחיים). כך, למשל, שליש מהאנשים מוותרים על טיפול רפואי בגלל שאין להם כסף. זה הכל תוצאה של מדיניות כלכלית. זו לא גזירת גורל.
ממשלה אינה משק בית – זה אחד השקרים הגדולים של לימודי הכלכלה של ימינו. לממשלה מותר להכנס לגירעון שכן בניגוד לאוברדרפט של משק בית, גרעון ממשלתי גם יכול לייצר מקומות עבודה שיגדילו את הכנסות המדינה ממיסים ולכן גם את הכנסותיה [בעניין זה אני ממליץ מאד על ספרה של אסתר אלכסנדר ז"ל "כוח השוויון בכלכלה"]. זוהי אחת מתרומותיו של הכלכלן קיינס, אחד מגדולי הכלכלנים של המאה ה-20, וגם הכלכלנית אסתר אלכסנדר ז"ל כתבה על כך רבות בספרה החשוב "כוח השוויון בכלכלה".

המדינה לא יודעת לנהל. עדיף להפריט את השירותים הציבוריים והחברות הממשלתיות.

החשמל בישראל הוא בין הזולים בעולם ורמת השירות – מצויינת. רכבת ישראל – טובה מאוד. רש"ת – יכולה להשתפר. ניהול ממשלתי-ציבורי יכול להיות טוב ויכול להיות רע. כך גם ניהול פרטי. היכן יש תחרות במשק? בין פלאפון לסלקום (אותו מחיר לזמן אוויר)? בין סונול לפז (אותו מחיר לליטר דלק)? בין בנק הפועלים לבנק לאומי (אותו גובה עמלה)? יעילות ותחרותיות אינה נובעת בהכרח מהפרטה. וגם כשמפריטים יש המון דרכים אפשריות להפריט. בישראל בוחרים תמיד את הדרך שממקסמת את רווחי בעלי ההון על חשבון טובת האזרחים. ישראל היא גן-עדן לאוליגרכים (באים, קונים קבוצת כדורגל ומקבלים סיבוב מראש העיר במכונית), וההפרטות פה נעשות כמעט תמיד במחירי סוף עונה (אל-על נמכרה במחיר מטוס אחד!!!) לטובת אילי-הון, בדרך-כלל חברים קרובים של ביבי או של אולמרט (או של שניהם). שלא לדבר על הטירוף שבהפרטת שירותים חברתיים שבו החל ביבי ואולמרט המשיך בגאון – תכנית ויסקונסין או הפרטת בתי הסוהר [קדימה תומכת בהמשך ההפרטה הזו]. היחידים שמרוויחים מהפרטת השירותים האלו הם הזכיינים שגוזרים קופון. הציבור הרחב רק מפסיד. דוגמא קלאסית היא הפרטת שירות התעסוקה.
מגיע לכולנו – בני ה-30-45 שעובדים כמו חמורים, מגדלים ילדים והורים, משלמים מיסים, עושים מילואים, ובקושי מספיקים לנשום ולגמור את החודש – יותר בטחון תעסוקתי. מגיעה לכולנו פנסיה. מגיעה לנו תקווה. מגיע לנו שינוי. המדיניות הכלכלית והחברתית שמתנהלת בארץ בעשורים האחרונים, ובחמש השנים האחרונות בפרט, פועלת לטובת העשירון העליון בלבד. מעמד הביניים – המעמד היצרני, הפעיל, הבסיס האמיתי של החברה והדמוקרטיה הישראלית – קורס בשקט. הגיע הזמן לעצור ולהחליף את הנהג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *