תשובות טובות לסיסמאות נבובות – חלק א’

תשובות טובות לסיסמאות נבובות – חלק א’

"מפלגת העבודה רחוקה מאוד מבחינה מדינית מ'קדימה'. פרץ ויחימוביץ הם שמאלה ממרצ"

מפת הסדר הקבע ידועה פחות או יותר לכולם: החזרת רוב השטחים, פינוי התנחלויות רבות, שמירה על גושי התנחלויות ופשרה בירושלים. זו המשמעות של 'מפת הדרכים' שבה תומכת 'קדימה'. השאלה היא רק כמה זמן ייקח לנו עד שנגיע לזה, ובעיקר איזה משטר כלכלי-חברתי יכונן בפלסטין: משטר של תלות כלכלית מלאה בישראל או, להיפך, יצירת תיעוש ופיתוח באופן שייצור שם כלכלה יציבה ובריאה, שהניסיון ההיסטורי מראה שהיא התנאי בסיסי לשלום בר-קיימא (הסכמי וורסאי, למשל, שרוששו את גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה היו אחד הזרעים לחוסר היציבות השלטונית שם, שהובילה בסופו של דבר לעליית היטלר). כדאי לזכור שעד עתה, היחידים שהחזירו שטחים עד לגרגיר האחרון היו בגין ושרון, אבירי הזקיפות הלאומית, ומעולם לא היתה ממשלה שכה צייתה לקו האמריקאי כממשלת שרון. פרץ ויחימוביץ ניצבים שמאלה ממרצ רק בתחום הכלכלי, וטוב שכך.

"האג'נדה הכלכלית-חברתית של פרץ היא קומוניסטית – שיטה שהוכיחה את 'יעילותה' הרבה בברית המועצות, צפון קוריאה וקובה. הוא יעלה מיסים למימון כל הבטחותיו"

מי שקורא את מצעה הכלכלי של מפלגת העבודה אינו יכול לטעון ברצינות שעמדתו של עמיר היא "קומוניסטית" – אין כוונה להטיל מס ירושה (למרות היותו מס צודק), אין כוונה להגדיל את הגרעון בתקציב, אין כוונה להגדיל את המיסוי. המצע מפרט במדוייק את המקורות התקציביים שמתוכננים לביצוע הרפורמות החברתיות שמציעה מפלגת העבודה. אם כבר מבקשים להשוות, המודל שאליו שואפת מפלגת העבודה הוא המודל המערב אירופי ובעיקר הסקנדינבי. מדינות סקנדינביה הן המדינות השוויוניות ביותר בעולם, עם הכלכלה התחרותית ביותר בעולם, שירותי הרווחה הטובים בעולם וגם עם המיסוי הגבוה בעולם. הלוואי שזה – ולא המודל האמריקאי [45 מיליון איש נטולי ביטוח רפואי, 16 מיליון הומלסים, 2 מיליון איש בבתי הסוהר] – יהיה הכיוון שלאורו נלך.

"עמיר פרץ דואג רק לעובדי הוועדים הגדולים. כל מפעיל מלגזה מרוויח כמו פרופסור באוניברסיטה"

מובן שיש תפוחים רקובים ואף מושחתים בקרב הועדים, ואם ישנם דברים פליליים, חובה לטפל בכך. אבל כשבוחנים את הדברים באופן הגון מגלים שלוועדים הגדולים, ולעבודה המאורגנת בכלל, ישנו תפקיד חשוב בהגנה על הדמוקרטיה. לא פחות. כמו האקדמיה, השידור הציבורי, השירות הציבורי ומערכת המשפט, העבודה המאורגנת היא אחד ממנגנוני הכוח הדמוקרטיים של מדינת הרווחה המודרנית, שנועדו למנוע את הצטברותו של כוח בידי מיעוט קטן של בעלי הון (בישראל 18 משפחות זוכות להכנסות בגובה 77% מהתקציב השנתי). מו"מ קיבוצי מצמצם את פער הכוחות המבני הקיים בין המעביד לבין העובד, ויוצר תחרות חופשית אמיתית בשוק העבודה. חתימה על הסכם קיבוצי מבטיחה לעובד ביטחון תעסוקתי, ויוצרת אצלו תחושת שותפות ואחריות כלפי מקום העבודה. כך נהנה המעביד גם מ"שקט תעשייתי". אין זה מפתיע לגלות הסכמים קיבוציים דווקא אצל המעסיקים הפרטיים הגדולים במשק (טבע, שטראוס, בנק הפועלים). זה טוב לכולם. בדנמרק 75% מהעובדים מאוגדים, ואין שם כמעט שביתות שכן יחסי העבודה מבוססים על הסכמות בין האיגודים לבין הממשלה והמעסיקים. דווקא פרץ כראש ממשלה יכול לשקם את מערכת יחסי העבודה במשק. העבודה המאורגנת מאפשרת גם סולידריות מעשית בין קבוצות עובדים שונות. כך, בעת משבר הלנת השכר המביש ברשויות המקומיות, 'קרן השביתה' – שממומנת בעיקר מכספי הוועדים הגדולים – אפשרה לתמוך בעובדים שחלקם הגיע לחרפת רעב. השביתה הכללית שעליה הכריזה לבסוף ההסתדרות היא שגרמה לאוצר להורות על תשלום מיידי של השכר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *